יום שבת, 23 במאי 2015

בלשכת התעסוקה

הוא המתין בתור, יחד עם שאר עלובי החיים, ותהה למה זה הגיע לו. הרי כשהוא רק עלה לארץ כילד, הבטיחו לו שהוא מגיע למקום טוב יותר. הורים שלו אמרו שאם הוא ילך בדרך הנכונה, בלי לפחד, בלי להיות עצלן, ובלי לתת לעצמו להיקלע להסחות דעת, הוא יצליח.

אם הם רק היו רואים אותו עכשיו, בן 48, תקוע בלשכת התעסוקה, מקבל מבט מזלזל מאיזה יועץ בן 20 שלא יודע שום דבר על העולם, אבל עדין נמצא במצב תעסוקתי יותר טוב ממנו. על חולצתו של היועץ היתה תווית שם, "דוד מַבְרָטֶה". "אלכסנדר פלוטניק. אפשר לקרוא לך סשה?", שאל היועץ. "אני מעדיף שתקרא לי אלכס", הוא אמר, מתוסכל מאיך שהזר הזה העמיד פנים שהם חברים. "בסדר אלכס, במה אתה מחפש עבודה?", שאל היועץ בטון מנומס ומנוכר. "אני מהנדס תוכנה עם 25 שנות נסיון", אמר אלכס בקול רועם, והזדקף בכיסאו.

"אנחנו מצטערים, אבל אין כרגע כל כך משרות הנדסת תוכנה", אמר דוד, וכתפיו של אלכס נשמטו. "יש תחום אחר שתרצה שנסדר לך בו הכשרה? השבוע מתחיל קורס זימרה". "מה? פיתוח קול? איך שטות כזו קשורה למציאת עבודה?". "דווקא יש לנו לא מעט משרות לזמרים", ענה דוד. "אני לא מבין, אתה השתגעת? משרות לזמרים יש, אבל משרות למהנדסים אין?", אלכס צעק, תמיד היה לו קשה לשלוט בקול שלו.

"אדוני, תרגע בבקשה. אתה צריך להבין שדברים בשוק השתנו. הרבה מהעבודה שמהנדסי תוכנה עשו מתבצעת היום בצורה אוטומטית", הסביר דוד. "אבל לא יכול להיות שאפשר להחליף כל מהנדס בתוכנת מחשב! זה לא יכול להיות!", אלכס שוב צעק. "למה לא? תשמע, אבא שלי, בזמנו נורא רצה לעבוד בתחום, השיג איזה משרה בתור מתכנת ג׳אווה. ממה שהוא סיפר לי, רוב העבודה היתה בעיקר לחזור שוב ושוב על כל מיני התקנות ותהליכי הרצה, ומדי פעם לכתוב קוד שכבר אתה ואחרים כתבו אלפי פעמים בשביל איזה חברה".

"טוב, נגיד שהיו התפתחויות שאני לא התעדכנתי בהן באוטומציה, למה הצעת לי ללמוד שירה?", אלכס שאל בפליאה. "לא שירה, זימרה. שירה יכולה להיות רק טקסט, זימרה זה גם הצגה", אמר דוד בהתנשאות. "תגיד, אלכס, מתי בפעם האחרונה קראת עיתון?", הוא הוסיף לפתע. אלכס לא ידע את התשובה לשאלה הזו, הוא קרא בעיקר ספרות היסטורית, הוא פחות התעניין באקטואליה. "הרבה שנים", הוא ענה לבסוף בקול נבוך.

דוד התחיל להסביר, "בגדול בשנים האחרונות יש מגמה מאוד חזקה של אוטומציה. הרבה עבודות בתחום ההנדסה מבוצעות בצורה אוטומטית יותר. כמובן שעדין יש צורך בחוקרים ובמומחים מאוד מיוחדים, אבל השוק עצמו מצטמצם מאוד. במקביל, כנראה בגלל השגשוג הכלכלי שחווינו בעשורים האחרונים, שוק הבידור גדל". "אז בטח יש גם עבודות לכותבים טובים, לא? אני כתבתי פעם, כשהייתי צעיר", אמר אלכס בעיניים בורקות, מבעד להתחלה של חיוך. דוד הביט בו בפנים עצובות, "אם היית בא לפני 5 שנים, אז כן, אבל מאז היו התקדמויות בתוכנות טזאורוס, מישקול אוטומטי, ומודד סיבוכיות משפטים. כיום העדיפות בכתיבה היא פחות לאנשים טכניים ויותר לאנשים 'הרפתקנים', כאלו שיכולים להעביר לכותב אוטומטי רעיונות שנובעים מנסיון החיים המגוון שלהם".

"אז אם גם בתחום האמנות מחשבים מחליפים אותנו, מה נשאר?", שאל אלכס את דוד, בעודו על סף דמעות. "יש דברים שאנשים מבינים שמחשב יכול לעשות יותר טוב, אבל עדין מעדיפים לראות בן אדם עושה אותם", הסביר דוד. "זה כמו שחמט", אמר אלכס, "לא שימושי, אבל יפה". "בדיוק!", דוד שמח שהוא הבין. "יש אולי משרות באמנות הנדסית יותר? דברים כמו הדמואים של פעם? או בסגנון האקר-ספייסים? גם אלו דברים שמעניין לראות בן אדם עושה", אמר אלכס. "אממ... האמת שפחות, אני חושב שהדברים האלו פשוט לא מרתקים את רוב הציבור כמו אמנות סטנדרטית יותר, כמו זימרה או תיאטרון", הסביר דוד, כמו שמסבירים לילד.

"אבל מה אני אעשה?", שאל אלכס תוך כדי שדמעה מתחילה לזלוג מעינו הימנית. "אתה לא צריך לדאוג, יש לך תשע חודשים דמי אבטלה, מזלך שאנחנו בתקופת שפע עכשיו". "לא, אתה לא מבין, אני לא יכול להיות מובטל, אני בן אדם הגון, אני צריך עבודה", הבכי החל להישמע בקולו של אלכס. "זה בכלל לא הכסף, מה אני אמור לעשות אם אני לא אעבוד?", אלכס צעק מבעד לדמעות. "תשמע אדוני, כבר עברו 15 דקות, ומחכים עוד אנשים בתור ליעוץ תעסוקתי. תחשוב על זה קצת ותחזור עוד כמה ימים, אין מה למהר", אמר דוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה