הסדר הטבעי

יובל! אני שומע את אישתי צועקת. שאר הילדים כבר לבושים ומוכנים, אבל יובל עומד בסלון במכנסי הפיג'מה שלו.

אני לא רוצה ללכת!

יובל, בבקשה, זה חשוב ללכת לבית הספר.

למה?

כי ככה צריך, כל ילד צריך ללכת לבית ספר.

לא רוצה!

נעמה, תני לי לטפל בזה.

אין צורך, באמת.

נעמה.

היא זזה הצידה. אני מתקרב ליובל, לרגע הוא מתלבט, אבל מבין שעדיף לא לעשות בעיות לאבא. אני נותן לו סטירה אחת, לא חזקה מדי, בכל זאת, הוא למד להיות מנומס לאבא. דמעה אחת מנצנצת מעינו הימנית. כואב לי כשאני רואה אותו בוכה, אני רוצה לחבק אותו, להגיד לו כמה אני אוהב אותו. אבל אני לא. אבא טוב צריך לתת לילד שלו משמעת, בשביל פינוקים יש את אמא שלהם.

מזל באמת שמצאתי אישה טובה כמוה. נעמה איתי כבר 10 שנה, מאז גיל 20. כשהכרנו היא היתה ילדה אבודה כזאת, בת לאמא היפית, אין אבא. אני נתתי לה כיוון, סידרתי לה פרנסה יציבה, בית, מישהו שהיא יודעת שתמיד יהיה שם, שלא ילך בגלל קפריזות. היא מצידה תמיד מחייכת, דואגת, מחבקת, הייתי אבוד בלעדיה. לפעמים קצת עצוב לי שהיא לא יפה במיוחד. אני עדין מקנא בגברים האלו שיש להם אישה יפה שהם מלבישים בשמלת ערב ולוקחים לאירועי חברה. מצד שני, כמה מהנשים האלו חולוניות? או משוגעות? נעמה שלי 

אולי לא יפה, אבל היא הביאה לי 4 בנים בריאים וחכמים, זה שווה הרבה יותר.

אני מגיע למשרד, לא מספיק לשתות כוס קפה, והאפשטיין נכנס אליי למשרד.

מידן, אני צריך סטטוס. איך אתה מתקדם עם "המסע הביתה"?

כבר יש לנו סטוריבורד ותקציב, לא תהיה בעיה לסדר אפקטים מיוחדים.

אבל מה עם הניצבים? 

זה קצת בעיה, קשה למצוא ערבים שיתנו הופעה אמינה. חשבנו פשוט להשתמש בשחקנים מרוקאים.

אבל הם צריכים לדבר, יראו שאין להם מבטא.

אה, בשביל זה מצאתי פיתרון. נשתמש באחד מהאסירים בתור מדובב, כבר פניתי לשב"ס בשביל לקבל אישור לזה.

רעיון מעולה. ומה עם תשדיר הפתיחה לחידון התנ"ך הקרוב?

מתקדם יפה בסך הכל. אתם סבבה עם הרעיון שלי, נכון? החללית מגן דוד שנוחתת על כיפת הסלע ומועכת אותה.

שמע, זה קצת יסבך אותנו, אבל צריך לקחת סיכונים לפעמים. בכל זאת, אנחנו לא חיים ב2020, אה?

צחוקים צחוקים, אבל 2020 באמת היתה תקופה. הכי הזוי היה שכולם ידעו שמשהו דפוק, אבל אף אחד לא אמר כלום. במקום זה כולם רק ניטפקו אחד את השני לעיפה, כל אחד מנסה להוכיח מי פחות גזעני, יותר שנון. כל מי שהעיז להגיד אמיתות פשוטות, על גברים ונשים, על גזע, חטף.

באותה תקופה רק התחלתי את הקריירה שלי. הייתי כותב ניתוחים פוליטיים בשביל ארגון ימין בשם "חופש לכולנו". מצחיק, הא? איך גם אנחנו היינו חייבים לקרוא לעצמנו כמו קומוניסטים, להתחנף לאיזה אידיאל שיוויון מנוון. לפחות היה להם את היושר לקרוא לזה "כולנו" ולא "כולם". אי אפשר שיהיה חופש באמת לכולם, ככה מקבלים חברה מתפוררת, כזו שרק מחכה שמישהו יכבוש אותה.

נעמה מתקשרת בסביבות שתיים בצהריים. היא מספרת לי מה היא בישלה לילדים, איך חוץ מיובל כולם אכלו עד הסוף מהצלחת ועכשיו הם יושבים בחדרים שלהם ועושים שיעורים. השיחות האלו תמיד מרגיעות אותי, מזכירות לי שבדיוק כמו העבודה שלי, גם הבית שלי הוא מכונה מסודרת, כזו שכל החלקים בה מתקתקים בתיזמון מושלם, בלי מקום לסטיות. היא שואלת אותי מתי אני מסיים לעבוד, אני אומר לה שאגיע הביתה בשש. אין לה תלונות, היא רק אומרת כמה היא מתגעגעת אליי, אישה טובה.

בשעה ארבע אני יוצא מהמשרד. שראל, אריה ואני יושבים לבירה ליד הבורסה. כעבור חצי שעה אני עוזב אותם והולך לקצביה. 

איך תרצה את הבשר שלך?

אקסטרא רר, רזה במיוחד.

אין בעיה, אם תוכל לבוא איתי רגע.

כעבור שניה אני נוגס בירך עסיסית. שניה אחרי זה אני מכופף את התרנגולת הקטנה ומתחיל לזיין. אני דופק אותה במהירות, בכוח, אסיר תודה למזל שנפל עליי, היכולת לבחור את הכוס שלי, לא כמו כשהייתי בן 20, מתחנן לחסד משמנות ושבורות. עכשיו כשהכלבות האלו לא מקבלות יותר אפליה מתקנת, אלא נשארות בבית ודואגות לילדים שלהן, הרבה יותר מהן הולכות לפתוח רגליים בשביל כסף. סוף סוף הכוס נמדד לפי ערכו האמיתי.

אני משפריץ נוזל חם ועמוק לחור המסריח שלה, שתנקה בעצמה אחר כך, אחרי זה אני מרים את המכנסיים, מסדר את הציצית, ויוצא משם. בדרך חזרה אני שומע חדשות ברדיו. שוב פעם הדברים הרגילים, קצת קרבות, קצת ישובים חדשים, והאיום השגרתי של האירופאים להראות לנו מה זה. 

מצחיק שהנוצרים המפגרים האלו חושבים שיש להם מילה עלינו. האוכלוסיה שלהם עקרה כתוצאה ממחלת ההומוסקסואליות, הגברים שלהם חיים באבטלה בזמן שמחשבים והודים לוקחים להם את העבודות. שמעתי שכבר התחילו להחליף שם אנשי יח"צ ב-AI, מזל גדול שזה לא הגיע לפה. כמה עצוב להיות אחד מהם, לדעת שאישתך הפוליאמורית בוגדת בך עם כל גבר שחור וצעיר שרק עובר בסביבה. לבחור כמוני, נמוך ולבן, לא היה שום סיכוי בחברה שלהם, שיווינית עלאק. בטח חצי מהגברים שם מוצצים זין למרות שהם לא רוצים, רק כדי להרגיש שהם חלק ממשהו, כמו שאני הייתי פעם, לפני שניקינו את התנועה מהגייז . מזל גדול שבסוף ראינו את הדרך, לחיות לפי החוקים שאלוהים הכתיב לנו, הסדר הטבעי.