רובכם בוודאי שמעתם על שיגעון הערפדים שסוחף את ארצינו. עשרות אלפי גברי ונשים, ״בני הלילה״, שמתנתקים מחייהם האחרים והופכים למשהו שהיה קיים בעבר רק בסרטים. כולכם בוודאי ראיתם אותם מדי פעם בשעות הליל, חולפים על פניכם ברחוב ואז נעלמים כלא היו. אנחנו כאן, במערכת ״אידיוט אחרונות״, הצלחנו להשיג את הראיון הראשון אי פעם בשידור חי עם אחד מאלו המתקראים ערפדים.
האמת שאל-מת מדויק יותר.
כן, אני מתנצל. ובכן, איך קוראים לך?
אין לי שם.
אה, זה אחד מאותם מנהגים ערפדיים מפורסמים, ביטול השם המקורי, נכון?
זה לא איזה חוק שלנו או משהו, פשוט אני לא צריך אותו יותר.
אוקיי, איך קראו לך לפני ש... הפכת.
ישי שמואלי.
ואיך נראו החיים שלך אז?
היתה לי עבודה, אישה, ילדים. נורא אהבתי אותם, תמיד רציתי להשקיע ולתת להם הכל. הם גרמו לי להרגיש המון גאווה בזמנו.
לא היו שום בעיות איתם?
ממש לא, אישתי והילדים נורא אהבו אותי וגם בעבודה העריכו את הכישורים המקצועיים שלי.
איך המשפחה שלך הגיבה לשינוי שלך?
אני לא יודע, אנחנו לא בקשר.
קרה משהו?
לא.
מה זאת אומרת, אתה לא מתגעגע אליהם?
לא.
החלפת אותם באיזו משפחה ערפדית? זכור לי שקראתי משהו על קולקטיבים ערפדיים שנפגשים לכל מיני מסיבות דם סודיות.
אני מכיר את המפגשים האלו, לרוב רק כאלו שעדין בתהליך מגיעים אליהם. ברגע שהפכת לאל מת לגמרי, אתה לא צריך את זה.
אתה יכול לספר לנו מה זה בעצם התהליך הזה? איך הוא התחיל עבורך.
היה איזה בחור צעיר שעבדת איתנו. הוא היה מין רווק גאה כזה, כל הזמן אמר כמה להוליד ילדים זה אסון, חפר לי מלא על זה. בשלב מסוים הוא התחיל לעבוד לאט ולחפור יותר, כנראה נכנס לתהליך. הרבה פעמים הוא היה מנסה לשכנע אותי שאני שונא את הילדים שלי. הייתי כל הזמן מגן עליהם. יום אחד, נשארנו רק שנינו במשרד, ואחרי עוד ויכוח כזה, הוא התחיל להגיד לי שאני צריך להיות יותר כמוהו. רגע אחרי זה הוא נשך אותי.
אז בעצם, הוא השתמש ביכולות הערפדיות שלו כדי להכניע אותך בקלות ואז להדביק אותך בכוח?
יכולות ערפדיות? לא ממש, פשוט, איכשהו באותו רגע, הייתי עסוק בלחשוב על זה, והבנתי שהוא צדק. עמוק בפנים, היה בי חלק שרצה שהילדים שלי יעלמו.
אז בעצם אתה סתם משתמש בערפדות בתור תירוץ לברוח מהאחריות שלך. אתה סתם בן אדם רגיל.
לא.
שמע, אני מסתכל עליך, אתה סתם בחור חיוור ושמנמן, לבוש בטי שירט ומדבר לאט. בקושי ניבים יש לך. במה בדיוק אתה לא אנושי כמוני?
אני צורך פחות דם מבן אדם.
מה זאת אומרת, אבל כל הקטע של ערפדים זה שאתם מוצצים דם, לא יכולים להתקיים בלעדיו.
ואתה יכול להתקיים בלעדיו?
ברור, בני אדם לא צריכים לשתות דם בשביל להתקיים.
בדיוק בגלל זה אתם צריכים יותר.
תסלח לי, אבל זה לא הגיוני.
תחשוב מה היה קורה לדם שבעורקיך אם לא היית שותה ואוכל, או אם אתה נלחץ מדי, או אם אתה נפצע. הדם שלכם, בני האדם, כל הזמן זועק להתחדש.
אתה אומר את זה כאילו זה דבר רע.
זה מתיש, לא? אם אני לא זז, אני לא שורף אנרגיה, אני לא נהיה רעב, אני לא מתייבש. תסתכל רגע על זה, מזרק עם 10 מיליליטר דם. זה מחזיק אותי בכיף לאיזה שבוע אם אני לא זז.
תרחיק את זה ממני בבקשה. מאיפה זה?
לא יודע, נרקומנים, או סודנים, או משהו. לא מישהו שמשנה.
אז אתה אומר שמה שערפדים עושים כל היום זה פשוט לא לזוז?
כן, מה אנחנו פחדנים כמוכם?
פחדנים?
כן, אתם כל הזמן מפחדים מהמוות, לכן אתם נורא ממהרים לכל מקום. ברגע שאתה נהיה אל-מת, כל הדברים האלו כבר לא רלוונטיים.
אבל עדין. אני מבין שאתה אולי לא רעב, ושויתרת על להקים משפחה, אבל מה עם סתם משיכה מינית?
אם מישהי תציע אז אולי, אבל למה לבזבז סתם דם על מלא זיקפות שלא יוצא מהן כלום.
זה מדהים אותי, מה שאתה מתאר זה בדיוק ההיפך מאיך שאני מדמיין ערפדים. תמיד חשבתי שאתם עושים מסיבות פרועות ושותים מלא דם, אבל ממה שאני רואה, אתה נראה כמו אחד מהאנשים הכי אפורים שפגשתי בחיי. כולכם ככה?
תשמע, הבעיה שלך זה שאתה חי. אנשים חיים מפחדים מהמוות ולכן הם כל הזמן מחפשים לשכוח ממנו או לעכב אותו או לנצל את הזמן עד הוא יגיע. כל הקטע בלהיות אל מת זה להיפטר מהדברים האלו.
ממתי התחיל כל הקטע הזה? איך זה בכלל אפשרי פיזית?
שאלה טובה, לא יודע. אני מכיר רק את השמועה. תשמע, אתם בני האדם, אתם נורא אוהבים ליצור. אבל בכל היצירות שלכם, כל הזמן מופיע הפחד הזה מהמוות. הסיפורים שלכם תמיד דורשים שמישהו או משהו ימות, אבל בו זמנית אתם עורגים לנצח. אומרים שככה כל הקטע הזה של האלמוות התחיל. אתה מבין? אנחנו משאלה שהתגשמה, הרצון הזה שלכם, הצעקה הזו, אל מול המוות והחיים, כנראה שמתישהו מישהו הקשיב, וככה אנחנו נוצרנו.
אתה חושב שבסוף כולם יהיו אל-מתים?
לא נראה לי, הטבע של אנשים זה לרוץ כל הזמן, לרדוף. הם נואשים, אבל הם גאים בנואשות שלהם. חוץ מזה, אם כולם יהיו אל-מתים, ממי ניקח דם?
כן. ובכן, זה היה מעניין מאוד, בחזרה אליך יעקב.
חכה שניה, תגיד, ראיתי את היאוש בעיניים שלך. עזוב, למה שתהיה ככה? בוא, תן לי לנשוך אותך רגע, זה כואב רק קצת ואחרי זה כבר לא תהיה לחוץ כל כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה